אני לדודי ועלי תשוקתו

כמה יופי, טהרה ותמימות יש ברגעים הללו בהם עומד זוג תחת החופה. המבט התמים והשלם, מלא חיבה ואהבה, ממיס את הלב. ואתה, המנוסה, מקנא בהם מצד אחד, ומצד שני אומר לעצמך כמה ארוכה הדרך שעליהם עוד לעבור עד ש... עד שמה?

זה הענין. לאהבה אין תכלית. תכליתה בעצמה. בעצם האהבה, גילויה, העונג שבה, שם נמצא הכל. ברגעים הראשונים של כריתת ברית האהבה הכל כל כך תמים ויפה, דוקא בשל הראשוניות שבהם. אך העומק הגדול של האהבה מצוי דוקא בדרך. בדרך יש עליות ומורדות, רגעים של קרבה גדולה אך גם רגעים של ריחוק וחוסר הבנה, רגעים של כאב ורגעים של התפייסות והתרפקות. הדרך תלמד את מה שאף זוג מקסים שמתחת לחופה עוד לא יודע ועוד לא חווה – עד כמה אנחנו שייכים זה לזה ונאמנים זה לזה.

זה בדיוק מה שקרה בתלאות הזוגיות שעברו הדוד והרעיה בין מתן תורה בשבועות לבין יום הכיפורים.

כמה מקסים ומרגש היה מתן תורה, וכמה כואב היה חטא העגל "כלה המזנה תחת החופה". כמה עמל השושבין על מנת להחזיר את השניים זה לזה "תפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חברו בבגדו ואמר לפניו, רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם" (ברכות לב).

או אז הוזמן השושבין לארבעים ימים נוספים בהר. שם כבר לא היה צריך ללמוד את התורה. בארבעים יום הללו נחוותה התשוקה העמוקה של הקב"ה לישראל. לוחות שניים רוויים בתשוקה זו, ואותם הוריד משה רבנו ביום הכיפורים. ומכאן ואילך בכל יום הכיפורים נכנס הכהן הגדול, תמצית מאווי קרבת אלוקים של ישראל, לחדר המיטות הוא קודש הקדשים (ע"פ מלכים ב יא) לחיבור מחודש, מלא התרצות ופיוס, מלא תשוקה וקרבה, רצוף אהבה.

ר"ת אלול, דרשו דורשי רשומות, "אני לדודי ודודי לי", אך פסוק נוסף אומר: "אני לדודי ועלי תשוקתו". תשוקתו של דודי – עלי!
השייכות המוחלטת "אני לדודי ודודי לי", ואש התשוקה ההדדית שבוערת בבסיסה, אינם יכולים להתגלות לולא הריחוק של החטא. יחסי האהבה שצלחו את החטא העגל הנורא (המהוה פגיעה אנושה בבסיס הקשר) מלמדים כי אהבת עולם בין הדוד והרעיה.
תשובת חודש אלול היא תשובה אל התשוקה והקרבה, היא תהליך של התבגרות בתוך הזוגיות של הדוד והרעיה.

וכאן החידוש בתשובת חודש אלול. האדם היחיד כשלעצמו אינו צד בברית הזו, הוא כפרט לא זוכה לחיבור המחודש, הוא לא יכול להיכנס לבדו לבית קדשי הקדשים.

הרעיה – היא כנסת ישראל, כלה וכלולה מכל ישראל, היא הנחשקת, היא הדבוקה ונחפצת בידי דודה.

קרבת אלוקים בבחינה עמוקה זו אין לה עניין בנו כפרטים, כבודדים. קרבת אלוקים שאנו כמהים אליה איננה פרטית ואנוכית. על התנועה הנפשית האנכית המכוונת לתשוקת קרבת אלוקים להתבטא בתנועה אופקית המשפיעה ומקבלת אהבה מכל אחד ואחת מישראל, כי "בנים אתם לד' אלקיכם".

זהו סיפור המסגרת של תשובת הימים הללו, אך זהו גם התוכן שלה. תשובה פירושה שיבת האהבה בין הדוד והרעיה, כלומר - גילוי תשוקת קרבת אלוקים בקרבנו, בכולנו, ביחד של כולנו.